22 יוני 2017
איזון הצדק (Cumpana Dreptatii)-פרקים 1, 2, 3, 4
תרגום על פי הסיפור
של הסופר ממחוז ביסטריצה-נסאוד, ליביו רבריאנו, אשר סיפר לנו אל איך התייחסו ליהודים בתקופה שבין שתי מלחמות העולם ברומניה - תודה מקרב לב על האישור לבצע התרגום על פי Content License-Creative
Commons Attribution-Share Alike 3.0
פרק 1:
-
גז!...באתי עם גז!...הגעתי עם הגז, לחש שולעם תוך כדי כניסה, עם העול
על הכתף, אל חצרו של עורך הדין, מיליצה דוגרו.
דלת הברזל נסגרה מעצמה מאחוריו. עצי התות הזקנים, שומרי השער, פרשו את
צילם על החצץ הנקי, אשר חרק כאילו היה רטוב, תחת הנעליים הגבוהות המתקלפות שלו. באמצע
החצר, הבית הישן, אשר נצבע לאחרונה ויש לו גג עשוי מפח חדש, כמו רחוץ אחרי שינה תחת
השמש הבוהקת של הבוקר, מבריק ומקרין קרניים לבנות בכל חלונותיו... שולעם עקף
בזהירות את מדרגות האבן והלך בכיוון החלק האחורי של הבית, עד לדלת המטבח, הוריד
בתשומת לב רבה את המכלים המלאים על הרצפה, על מנת שלא יתהפכו, ואמר בקול מתקתק אך
מונוטוני:
-
גז...גזזזז...גז...
לאחר מספר דקות, נשמעה תשובה מהמטבח, בקול שמח:
-
טוב שבאת, בוס... באמת טוב...חכה רגע...חכה רק עוד חמש דקות...
-
אני מחכה...הנה אני מחכה...לחש שולעם תוך כדי השלמה טבעית והרמת עיניים
אל ביתו של עורך הדין, כאשר שאל את עצמו כמה עלתה החלפת הגג הישן בגג פח חדש.
חיכה כך כרבע שעה. הוא היה איש מבוגר כבן 60 ויותר, מאד גבוה ורזה
ואפילו קצת מכופף עם בגדים מלאי כתמים בעלי ריח של גז...תחת כובעו המצחין נראה היה
סבך שערו הארוך, שהגיע עד לזקן החום המוזנח שלו, היכן אפשר היה גם לספור על אצבעות
יד אחת, כמה שערות בצבע כסף. עיניו השחורות, הקטנות, מוקפות באלף קמטים, נכבו
בפניו השעירים כמו שני חרוזים עשויים מזכוכית...
הטבחית הופיעה סוף, סוף על סף הדלת, שמחה, מופשלת, גי'נגי'ת חייכנית,
אשר הפיצה בצל החצר, ריח של בצל מקוצץ ואדים של בישולים... שולעם, שקל אותה קצת
בעיניו ולפני שהיא פתחה את הפה, אמר לה בחשדנות:
-
אמרתם לי שהיום תשלמו?...
-
אכן, אמרנו בוס, תוך כדי העלמות החיוך שהיה על פניה.
-
נכון מאד, אתה צודק, אבל עכשיו בעל הבית שלנו ישן, ואסור לנו להעיר
אותו בשום פנים ואופן...גם אתמול בערב אמרתי לו שתבוא היום כדי לקבל את הכסף וגם
בגלל שנגמר לנו הגז...מי יצליח להסתדר עם כבודו? אמר לי שתחכה עוד עד שבוע הבא
שיוכל לשלם לך את כל החוב...
-
מה פתאום שבוע הבא?... איך אפשר לחכות עוד? התפלא שולעם. אני כבר לא
רוצה בשבוע הבא, את שומעת!...אני צריך את הכסף המזומן, כי אין לי הון עצמי על מנת
שאוכל לחכות עוד פעם עד שבוע הבא...כבר שלושה שבועת מושכים אותי עם האמירה 'בשבוע
הבא...'
-
תשאיר את זה כך, בוס, כי בעל הבית לא ירמה אותך, בשם אלוקים! הפסיקה
אותו הטבחית תוך הצגת גאווה מופגנת על גבול הזלזול.
קולה ופניה של האישה הרגיזו את שולעם באופן פתאומי והוא התחיל לצרוח
כמו אחד שאיבד את סבלנותו תוך כדי תנודות עם הידיים כאילו רצה להתגונן מאיזה אויב:
-
אז למה הוא רוצה לרמות אותי? אין לו ממה לשלם לי?...אני כבר לא רוצה
לחכות, את שומעת אותי? אני לא רוצה ואני לא רוצה!...שישלם לי, כי אני לא גנבתי את
הגז! אני שילמתי מכספי על שלושת פחי הגז ונתתי לכם אותם בקרדיט...אינני יכול,
אינני יכול...אינני יכול...
פניו הפכו להיות בצבע חציל עקב הצעקות, הזקן עלה וירד כמו מתוך
צמרמורת, עיניו התנפחו ונראו כאילו עומדות לקפוץ החוצה מהארובות.
-
אוי ואווי, בוס, הצטלבה הטבחית כשפניה מבריקות. מה קרה לך?... איתי
אתה צריך להתווכח?...לבעל הבית, תאמר לו מה שתרצה לאומר כי רק הוא הקובע!...
-
אני יכול להגיד לכל אחד...אינני מתבייש על הכסף שלי, כי אני עובד קשה
עד שאני מרגיש את כל עצמותיי עייפות למכביר...אני...אני...
הוא הפסיק באופן פתאומי את רצף דבריו תוך כדי שהמשיך להביט על עיניי
האישה, אשר עמדה בדלת המטבח. המשיך לגמגם עוד מספר פעמים
"אני...אני...", יותר ויותר מבולבל ובאיטיות, כאשר זקנו התקמט על חזהו
וכיסה את הצווארון המבריק מרוב שהיה מלוכלך.
ביתו של עורך הדין היה ממוקם ברחוב שקט. רעש העיר נשמע מרחוק, עמום
בחלל שבסביבה, כאילו עם ביישנות הזמזום של כוורת חרוצה, בזמן שבחצר שלט רעם האש
שיצא מהמטבח ביחד עם תנועת הסירים שעל התנור. שולעם, בין מכלי הגז, נראה היה כמו
שערה אכולה על ידי עששת, מוכנה להתמוטט בכל רגע, אם תשאב הרוח. נשם בקושי. שפתיו
תקתקו. ידיו, תלויות כאילו מתות לאורך הגוף, לעתים התפתלו בעצבנות יתר.
-
עכשיו מה אני עושה? לחש לבסוף בלי יומרות תוך כדי התחננות. אני זקוק
לכסף הזה, כי גם אני צריך לשלם ואף אחד לא מחכה לי כמו שאני מחכה לכם!...
הוא התחיל להתנדנד כמו בתפילה והרים את מבטו אל השמיים הכחולים. במוחו
התרוצצו בעוצמה מחשבות וזיכרונות, מעוררים באותה מידה. מיליצה דוגרו מנסה לרמות
אותו, זה בטוח, ולכן הוא דוחה כל פעם את התשלומים השבועיים עבור אספקת הגז. מיליצה
דוגרו, הוא עורך דין עשיר, הוא לא יכול לזרוק לו כמה שטרות של כסף מזומן, אם היה
רוצה לשלם?...זאת אומרת, שהוא אשר התחיל לעת זקנה לעשות מסחר בגז בישול, ירמה אותו
אדם שמשחק בכסף? הוא אשר עבד חיים שלמים סבל והתאמץ כדי לגדל את ילדיו: שני בנים
נשואים עם חנויות, אחד בקראיובה (Craiova) והשני בבוקרשט; שלוש בנות נשואות ובעלות מקורות הכנסה מספקים...הוא עובד בשמחה גם היום, מסתובב ברחובות
העיירה עם העול על הגב, מתווכח עם המשלמים הרעים, מאחר ואינו סובל לשבת ללא מעש,
ובכל זאת למה מיליצה דוגרו מרמה אותו?
ככל שחשב יותר על כך שרוצים לרמות אותו, שגעון של אובדן היכולת, חדר
יותר ויותר לתוך נשמתו. הוא הסתכל שוב בעיני הטבחית, באריכות, כאילו רצה לסרוק את
עומק המוח שלה ואז שאל בצורה מאשימה אך גם מתחננת:
-
למה אתם מנסים לרמות אותי?
האישה צחקה פתאום, כאילו שמעה בדיחה, סתרה עם ידה על פיה וענתה:
-
לך מפה בוס, אתה מצחיק אותי עם השטויות האלה!
שולעם הנהן בראשו למרות חוסר האמון, ושוב שאל באופן קודר:
-
למה אתם לא משלמים, למה...
-
עכשיו תעזוב ואל תבלבל את המוח בוס, כי כל התבשילים שלי ישרפו, הפסיקה
אותו הטבחית שאבדה את סבלנותה.
-
יותר טוב תמדוד חמישה קילו גז, ואל תדאג כי האדון ישלם לך...נו כבר,
תמהר גם אתה קצת!
אז, שולעם, שיצא מדעתו, התחיל לצרוח:
-
מה?... מה?...שאני אתן לכם עוד גז על החשבון? שתוכלו לרמות אותי טוב
יותר?...אני כבר לא נותן כלום, את שומעת אותי?...אני כבר לא נותן, לא נותן,
שומעת?...אבל, תשלמו עכשיו את כל החוב, תשלמו עכשיו...כל הכסף שלי...כל...
-
שתוק בוס, אל תצעק כי תעיר את בעל הבית וגם את השכנים, אמרה האישה
כניסיון אחרון להרגיע אותו.
אבל שולעם כבר לא ראה, כבר לא שמע, והמשיך לצרוח כשהוא צרוד תוך כדי
הרמת אגרופים בכיוון בית עורך הדין.
-
לא אכפת לי מהשכנים וגם לא מאף אחד כשמדובר בכסף ובעבודה שלי!... אני
לא מרמה את אף אחד, אבל אתם רמאים וגנבים, כי גנבתם את הכסף האחרון של אדם
עני!...אתם גנבים, שתדעי את, אתם גנבים!
-
מה קורה פה? נשמע פתאום מכיוון מדרגות האבן, קולו של עורך הדין.
מיליצה דוגרו, לבוש בגלימה, החובש עדיין את כובע הלילה על ראשו, עם
סימני שינה על העיניים, חזר וצעק:
-
מה קרה פה?... למה אתה צועק,
'יהודון' (jidan)?
שולעם הלך קדימה עוד כמה צעדים, במבט מתריס ושוב צעק:
-
אני אומנם 'יהודון' (jidan), אבל אתה זה שרוצה לרמות אותי!...תשלם לי על
הגז...תשלם לי!
על עורך הדין עבר מן ברק כזה לרגע, כאשר ראה את ההעזה הפתאומית הזאת,
אבל מיד לאחר מכן תפס בידו השמאלית את זקנו של שולעם ובידו הימנית התחיל להכניס
אגרופים בראשו תוך כדי שלחש לו בעצבנות את המילים האלה:
- איך
אתה מעיז 'יהודון' (tartan, jidan)?...איך אתה מעיז?...איך אתה מעיז?...
העצבים של מחלק הגז נאלמו כאילו לא היו מהרגע שחטף את המכה הראשונה.
-
מה...מה...למה אתה מכה אותי אדון מיליצה? גמגם תוך כדי הליכה אחורנית
וניסיון לשחרר את זקנו מידו של עורך הדין.
תחת גשם המכות, שולעם התמוטט בין מכלי הגז. מהאף התחיל לנזול לו דם שנמרח
על שפמו ועל זקנו בצורה בולטת ביותר. הראש הסתובב לו כל כך שחשב שכל החצר מסתובבת
סביבו. שפתיו המשיכו בגמגומים:
-
מה...מה...על הכסף שלי...אדון מיליצה!...
כשראה אותו על הרצפה, עורך הדין מיליצה נרגע קצת, ואמר לו
כשהמשיך להתנשף:
-
בוא, תעלם מהעיניים שלי, 'יהודון' (tartan) שכמוך, לפני שאני שובר לך את הראש! חוצפן ונבל!
הטבחית שקפאה בדלת מפחד, עזרה לשולעם להתרומם מהרצפה, נתנה לו את
הכובע ואמרה לו תוך גילוי של רחמים:
-
תלך בוס, תלך עם אלוקים...
-
אני הולך, הנה אני הולך, לחש היהודי ההמום ותוך כדי איסוף כליו. אני
הולך... הכסף שלי... המכות...
הוא שם לעצמו את העול על הכתף, התרחק בכיוון השער ובאותו זמן עורך
הדין נכנס הביתה, שקוע אך יותר רגוע :
-
שתלך לעזאזל 'יהודון' ללא בושה!...
בשער, שולעם ניגב את אפו, נזכר שנפל על מכלי הגז וחשב לעצמו: "טוב
שלא נשפך הגז..."
ברחוב
עצר והסתכל אחורה ואמר:
למה
הכה אותי, הרי דברתי רק על הכסף שלי? אז למה היכה אותי?...
פרק 2:
שולעם פנה ימינה...ניגב את אפו בשרוול השמאלי ותוך
כדי כך נגע במצחו וברקות הראש
והרגיש בליטות שצמחו במקומות שקיבל את המכות. הראש הסתובב לו מכאב ופתאום ראה
עקבות של דם על שרוול הבגד, נבהל ולחש:
-
מכות... על הכסף שלי...
בכל זאת הוא נזכר שלא מכר שום דבר עדיין והתחלה כה מכוערת הזדמנה לו
באותו יום. הוא הלך בכוונה למיליצה דוגרו ראשון, כי שם חשב שתזדמן לו מכירה ראשונה
טובה ולבסוף מה קרה...אבל זה לא יכול להישאר כך! אבל זה לא יכול להיות...מכות הוא
לא קיבל מעולם, כי הוא נמנע מלהתעסק עם אנשים רעים והעדיף לוותר מאשר שיקרה לו מי
יודע מה. ועכשיו, לעת זקנה... על הכסף שלו...
בפינת הרחוב, הרגיש יותר ויותר את הלחץ מהעול, יותר גרוע מתמיד, למרות
שהעביר אותו מכתף אחת אל השניה ובחזרה. מחק בקושי את הזעיה ממצחו ואז עברה במוחו
המחשבה: " אתבע אותו בבית המשפט, שישלם לי גם על המכות" ...
אבל מייד נזכר שמשפט עולה הרבה כסף והוא גם בעל שני צדדים דווקא שיש
לך עסק עם אנשים ברמה שלך...איך הוא יכנס לפולמוס עם מיליצה דוגרו, עורך הדין
היחידי בעיירה, אשר עשה את העושר שלו מצרות של אחרים! יש גם, למעשה, עוד עורך דין
אחד, יהודי, יוסיפוביץ', נמצא כאן כבר שנתיים, צעיר ורזה כזה, עם ארבעה ילדים, שחי
בקושי מהרחמים של דוגרו בשל העובדה שרובם נמשכים אל עורך הדין הנחשב...האם זה כך
?...
מבולבל ועם המחשבה שזה לא יכול להשאר סתם כך, שולעם החליט ללכת הלאה,
שיחשוב על זה עוד...כאשר פתאום נפגש עם המורה דימיטריאו פופסקו, בעל קרחת ועם
עיניים חמות.
-
שלום מר שולעם, שלום! צעק מרחוק המורה, בידידות אך גם קצת נבוך, כמו
בעל חוב שהיה רוצה לשלם אך אינו יכול.
-
התחלת את עבודתך כל כך מוקדם בבוקר? שולעם לחש משהו מתוך העצבות שכבשה
אותו, ותוך כדי שנזכר שגם המורה חייב לו כמה קילוגרמים של גז, רצה להמשיך בדרכו. אז
המורה שראה את כתמי הדם שאל עם קורטוב של פחד:
-
אבל מה קרה, בוס, מי מילא אתך בדם?
הזקן שמח שיש מישהו שמתעניין ופירק את העול מעל ליבו בשתי מילים.
המורה התעצבן ואמר:
-
איך תתכן כזאת ברבריות?... זה משהו...זה משהו...בלתי נתפס. זאת
התנהגות בלתי קבילה לחלוטין... הוא חייב לשלם על כך...אדוני, בוא איתי!...
מוכר הגז ניסה להתחמק, אבל פופסקו לא עזב אותו, משך אותו ביד וצעק:
-
מה חושב לעצמו אדון דוגרו שזאת מדינה שאין בה צדק?...שיכה כך אנשים
ללא סיבה?...ואם זה כך, נראה לו מהיכן בא הצדק לעולם, אדוני! שלא יהיו לך דאגות,
כי אנחנו נראה לו!...
הכעס של המורה, הפעיל מחדש את הכעס בתוך נשמתו של שולעם, אשר תוך כדי
הליכה המשיך בגניחות שלו, יותר ויותר חזק:
-
ועוד על הכסף שלי, אדון פופסקו!...ביחד עם המכות...
יצאו אל הכיכר, כאשר פופסקו עצר אותו לפני בית עם חצר גדולה ועם גינת
ירק. שם גר בשכר דירה עורך הדין יוסיפוביץ' אשר תוך גילוי רצון עז ללקוחות, היה קם
מאד מוקדם בבוקר. חלונות הבית היו פתוחים. ילד קטן אך מאד גמיש, עם תיק בצד, יצא בדיוק דרך השער אל בית הספר.
-
עצור, מישולה! אמר המורה. אבא בבית?... הוא כבר קם?
-
או, הוא קם מזמן!...אבוש, אבוש! הוא צעק לכיוון הבית...
באחד החלונות, הופיע ראשו של יוסיפוביץ', מסופר למשעי, עם פנים
שואלות.
-
זה אני מר יוסיפוביץ', אמר פופסקו כשנכנס לחצר יד ביד עם שולעם. תסלח
לי שאני מפריע לך כל כך מוקדם בבוקר, אבל כאשר תשמע על מה מדובר, תמרוט לך את
השערות מהראש...
-
בבקשה, בבקשה, אמר עורך הדין במבוכה, תוך כדי שפנה אל העוזרת שנקתה את
החדר: בואי ליאנקה, תסיימי ותסגרי את החלונות כי הגיעו כמה לקוחות...
שולעם נעצר, נבוך במקצת, ליד המדרגות:
-
מה אני עושה עכשיו עם הסחורה?
-
השאר את המיכלים בחוץ, בוס, כי פה אף אחד לא יגנוב אותם, אמר לו
המורה.
בכל מקרה, הזקן לקח בחשבון שקיימת גם אפשרות כזאת...העורך דין פגש אותם
בקצה המדרגות ושפשף את ידיו בציפייה. כאשר פופסקו ראה אותו הרגיש רעידה מוזרה בלב,
ופתאום כשנזכר שמיליצה דוגרו הוא נשיא האפוטרופוסים של בתי
הספר חשב לעצמו והתפלא: "מה אני מכניס את האף שלי היכן שזה לא מקומי?"
-
עוד פעם מר יוסיפוביץ', גמגם המורה עם חיוך מבולבל, יש פה מקרה
מאד...לידיעתך, ממש משהו...מעניין...
יוסיפוביץ' ליווה אותם למשרדו מאיפה יצאה העוזרת עם המטטא ביד ועם
היעה גם. שעון הקוקיה בדיוק הכריז על השעה שמונה. פופסקו הגיב בהרגשת הקלה ואמר
במהירות:
-
או אלוהים, שמונה...שמונה...אתם בטח לא יודעים כמה שהוא קפדן המנהל
שלי...מר יוסיפוביץ', אני מאד מצטער שאיני יכול להתעכב ובוס ספר לו הכל...הוא עורך
דין לבבי...
לחץ את ידיהם של עורך הדין וגם של שולעם ורץ במהירות החוצה שלא ישנו
את דעתם ויקראו לו חזרה.
יוסיפוביץ' בחן את שולעם במשך כמה דקות, בקור רוח, אך לא החלטי, עד
שנזכר שמוכר הגז, אומנם לבוש בסמרטוטים, הוא אדם עשיר. אז התבהרו פניו, הציע
לשולעם כיסא, ושאל אותו בקול מתחנף ותוך כדי כך שיפשף את ידיו שוב:
-
הי, מה קרה לך, סבאלה?... מישהו היכה אותך?...כי אתה נראה שכאילו מרטו
לך את הנוצות...
שולעם התיישב עם הרגשה שאין לו אומץ. הליכתו של המורה הדאיגה אותו, כי
הוא בטח אמר לעצמו שהתפקיד בסוף הוא הקובע...על יוסיפוביץ' ידע שאינו שומר מצוות
ואינו אוכל כשר, זאת אומרת הוא כמו זר...גירד לעצמו את הפדחת ותוך כדי כך פגע
בבליטות שהתחילו לכאוב. הוא הביט בעיניי עורך הדין, בהם ראה עידוד של מקצוען.
-
אדון עורך הדין, הוא רימה אותי, הוא היכה אותי, לחש הזקן בהיסוס. ממש
כך, ללא סיבה...יש מאין...
-
כך...כן, ללא ספק, אמר יוספוביץ וניהיה רציני, כדי להראות שהוא מתעניין
בגורלו של הלקוח. כן...אבל יהיה יותר טוב שתספר לי על הכל בהרחבה...הכל...וגם אין
לך מה להתבייש בכך! עורך הדין הוא כמו המִתוַדֶה שלך.
-
חייך אליו במתיקות יתר, תוך כדי שניסה להעריך באם למוכר הגז יש מספיק
כסף כדי לשלם שכר טירחה משמעותי...שולעם, התלהם, איבד את הקשר עם המציאות, דיבר
שטויות, שגרם לעורך דין לעצור את השתפכותו:
-
מושלם...היבנתי הכל, אבל למי חלקת את הגז ומי היכה אותך? שולעם הביט
עליו מלא ספקות ואמר:
-
מה... לא אמרתי לך? מי אתה חושב שזה יכול להיות?...אתא אפילו לא
מדמיין אפילו לרגע, מי?...מיליצה דוגרו!
יסיפוביץ' לא הצליח להסתיר תנועה של תהיה ובתוך שניה אחת עשה לעצמו
חשבון כאחד שחי מהרחמים של דוגרו, אם יקדם תביעה כזאת נגד מי שמפרנס אותו, יהרוס
לעצמו את הקריירה וגם יהרוס את העתיד שלו בעיירה...ובו ברגע, אמר תוך כדי תהיה:
-
מיליצה דוגרו? לא יתכן! עורך הדין אמרת? אדון מיליצה?...בלתי אפשרי,
אדוני!... עולם שלם מכיר אותו, איש של שלום, שקט ועם לב מלא רחמים כלפי האחר...
פניו של שולעם החליפו צבע לצהוב, קם על רגליו וגמגם:
-
אתה אומר שזה בלתי אפשרי, אבל אני מרגיש לגמרי אחרת ממה שאמרת... אני
מלא דם כי הוא פיצץ לי את הפנים...אתה יכול לראות את כתמי הדם על שרוול הבגד...
יוסיפוביץ', על מנת שיתגבר על התסבוכת, הביט על משהו על שולחן המשרד
ואמר:
-
עכשיו מה אתה רוצה?...
-
מה אני רוצה? אמר שולעם בקול ממורמר...מה אתה חושב למה באתי
לכאן?...ולמה אתה עורך דין?...
התשובה ועוד יותר עוצמת הקול הרגיזו את יוסיפוביץ'. "הוא מדבר
אלי כאילו אני איזה משרת, חשב לעצמו עורך הדין. לא פלא שמיליצה סטר לו והכניס לו
מכות כי דיבר בחוצפה ובכך הרגיז אותו מאד, מאד"...בכל זאת שמר על איפוק.
-
עורך הדין לא יכול ללמד אותך מה שאתה צריך לעשות אלא רק איך אתה צריך
לעשות?
-
אני לא יודע כלום על המסחרה הזאת, כי אם הייתי יודע איך ומה לעשות לא
הייתי בא אליך...מה שאני יודע שקיבלתי מכות בחינם וגם את החוב הוא לא שילם לי...אני
רוצה צדק!
יוסיפוביץ' הבין היטב, שהמקרה הזה יגרום ש'חתול שחור' יעבור בינו לבין
מיליצה דוגרו ולכן הוא לא צריך להמשיך בכך ולתבוע. כאשר בעיירה יש רק שני עורכי
דין, הם לא צריכים לריב בשביל איזה שהוא זקן טרדן,אשר בסופו של דבר ישלם לו באיזו
עשיריה ולאחר מכן יעזוב את המקום. הוא צריך להיות משוגע כדי לסכן את האינטרסים של
עצמו בשביל מה...
-
תקשיב, סבאלה, אמר לו והתקרב אליו. מה שהנך רוצה לעשות, זה לא הכם וגם
לא יפה...
-
אבל מה שהאדון ההוא עשה, זה יפה? שאל במהירות מוכר הגז.
-
אם הנך רוצה להיות אדם מן היישוב, תקשיב לי, אמר עורך הדין מבלי לשמוע
את דבריו של שולעם. אני אבל לא טוען שברגע של כעס גם מר דוגרו יכול לצאת
מדעתו...כולנו בני אדם בסך הכל, לא כך?...אבל תחשוב טוב, עם היד על הלב, מי הרגיז
אותו?...למה התעצבן האיש השקט, המוערך והאהוד על ידי כל מי שמכיר אותו?...אתה קצת
קשוח בדבריך, סבאלה, ולא כל בני האדם סבלניים כמוני, לא מתרגזים וממשיכים הלאה...
-
אז אתה חושב שאני אשם? פתח עליו זוג עיניים שולעם.
-
לא אמרתי שרק אתה, חס וחלילה התרעם עורך הדין. לא! כי אף אחד לא פוגע
ללא סיבה, מבלי שיהיה מוסת לכך ובמיוחד עורך הדין מיליצה... גם אל תספר לאף אחד
שהוא רימה אותך כי עורך הדין דוגרו איש אשכולות, עשיר עם כבוד רב בקהילה שלנו ובן
אדם הגון לחלוטין...
שולעם תפס את ראשו בידיו, והתחיל להתלונן:
-
אוי-ווי, הוא איש הגון ואני לא הגון בעבודה ובסחורה שלי כי הוא לא
רוצה לשלם לי...עצר באופן פתאומי את הנהי והתקרב אל יוסיפוביץ' עם ניצוצות של
עוינות במבט, והמשיך עם קול חנוק: אדון עורך הדין, אני רואה שכואב לך יותר על אדון
מיליצה דוגרו מאשר על הכאב שלי...אבל אני רוצה צדק, אדון עורך הדין! אני בשביל צדק
באתי אליך!
-
ואני חייב, לפני תחילת כל משפט צדק, להראות ללקוח שלי מה הדרך הנכונה
שבה הוא צריך ללכת! אמר עורך הדין הפגוע.
-
יותר טוב תעשה אם לא תראה לי שום דבר, כי אני מביו היטב לאן אתה
מכוון! צעק שולעם בהתלהמות.
-
בן אדם, יש לי המון סבלנות, אבל אל תשכך שלכל התחצפות קיים גבול! אמר
יוסיפוביץ' תוך כדי התאפקות ותוך כדי שסגר את כפתורי המקטורן שלו. כל זאת כאשר אני
מלמד אותך איך להתנהג בצורה יותר יפה...ויותר...
-
אני בקשתי ממך שתלמד אותי? הגיב בעצבנות מוכר הגז. אני מבקש שתגיש
תביעה בשמי...אני דורש צדק...אני...
-
זה מספיק, זה נגמר! סיימתי איתך! אמר בקוצר רוח יוסיפוביץ. אם אינך
יודע מה זה כבוד, צא מייד החוצה!
-
אני לא יוצא! אמר שולעם בעקשנות מבלי לדעת מה הוא אומר. תכין לי את
התביעה, כי בשביל זה אתה עורך דין...עד שלא תעשה, אני לא יוצא!
יוסיפוביץ' קפץ מלא בעצבים, כי הרגיש כאילו נתנו לו סטירה:
-
מה?...מה?...אתה לא יוצא?...זה מה שאמרת...?... מהבית שלי?...
תפס אותו בצוארון והעיף אותו אל דלת היציאה. אז שולעם, רועש ובוחש,
התחיל לצעוק בקולי קולות:
-
שתתבייש לך אדוני!...זה צדק...זה...
יוסיפוביץ', רץ אליו וסטר לו על הפה עם החלק האחורי של כף היד, תוך
כדי שהוא נושם בקושי:
-
בבית שלי?...אתה גם מעליב אותי?... הי, בריון אחד!...שוב אתה מעליב
אותי?...צא החוצה גנב אחד!...החוצה כבר!...תצעד יותר מהר!...
הוציא אותו מהחדר תוך מטר של מכות וסטירות, בצעקות יותר ויותר רמות:
-
החוצה חוצפן!...נבל!...עלוב אחד!...
מהרעש, אשתו של עורך הדין הגיעה למקום ומתוך ייאוש נתלתה על ידו של
בעלה.
-
מישולה, תרגע, אל תהרוג אותו!... אתה יודע שיש לך יד קשה, מישולה, אל
תהרוס את חייך בגלל גנב עלוב!...
שולעם נפל על המדרגות עם המודדים שלו ומצא את עצמו בחוץ ליד מיכלי
הגז.
-
שוב חטפתי מכות!...שוב מכות!...נו טוב...אני לא מפחד...אני רוצה
צדק...נשאר לראות איפה הצדק...
הוא יצא דרך השער עם העול על הכתף, ולחש באופן מאיים:
-
האם כך זה הולך?...רק עם מכות?...כך אתה חושב?... מה אין לי פה?...
פרק 3:
שולעם
כבר לא הרגיש שום כאב, כי היה כל כך המום ונשמתו הייתה מורעלת מהמחשבות על מה שעבר
באותו בוקר. המשיך ללכת מהר מבלי לדעת לאן הוא ממהר ופנה מרחוב לרחוב בביטחון
מלא...רק שהיגיע לפני בית משפט השלום נעצר כאשר ראה קבוצות של איכרים שחיכו לתורם,
הבין שאינו יכול להיכנס פנימה עם מיכלי הגז שלו. באותו הרגע אמר לעצמו שחנות היווני
נמצאת במרחק של כמה צעדים בלבד, ומאחר והיווני איש טוב, השאיר ברשותו של החנווני
את מיכלי הגז ורץ מהר לבית המשפט. הוא עבר בין האנשים כאילו לא ראה אף אחד...
באולם
ההמתנה הסתובבו המתדיינים והפקידים. שולעם תפס מהאוויר כמה מילים שזרק מתמחה צעיר, בעל אצבעות
מלוכלכות בדיו, עם עפרון מאחורי האוזן ותיקים תחת ידו המקופלת:
-
כבוד השופט?...הוא בא...לפני כרגע...הזקן התנפל על המתמחה.
-
אדוני, אדון...יש לי תלונה להציג לאדון השופט על מכות שקיבלתי...
-
קדימה בפרוזדור, הדלת השלישית בצד שמאל, צעק המתמחה, מבלי להסתכל
עליו, אפילו, והמשיך לדבר בקול חלש יותר עם איכר עשיר ממנו קיווה לקבל משהו.
גם שולעם
לא ביקש ממנו הבהרות נוספות, המשיך להתקדם במהירות בפרוזדור, תוך כדי ספירת הדלתות
שבצד שמאל. הדלת השלישית הייתה תחת שמירה של סדרן בעל שפם בולט, שידיו החזיקו את
ידית הדלת, כאשר סביבו נאספו מספר אנשים שנראו כאילו הזדקנו מרוב המתנה לפתיחת
הדלת.
-
יש לי תלונה על מכות, אמר שולעם בגאווה של גיבור, תוך כדי שעשה לעצמו
מקום בעזרת המרפקים וכאשר ניסה לעבור דרך הדלת השמורה, נתקל בסדרן שעצר אותו עם
היד שדחף לשולעם לתוך החזה, וגם כיסה את הדלת בכל גופו.
-
עצור בוס, הווו...יש פה סדר! אמר הסדרן בכעס. אדון השופט רק הגיע ויש
לו קודם כל עבודה עם הרשם...קצת סבלנות! הוסיף לאחר מכן בקול יותר סלחני, ותוך כדי
ששלח מבט רחום אל איכר ללא כיסוי ראש אשר דחף לו ליד, לפני מספר דקות, כמה שטרות
של כסף.
-
כן, אבל אני ממהר כי אני סוחר, אמר בהחלטיות שולעם.
-
יכול להיות, אני לא אומר, יתכן...אבל הם לא?... אמר בשקט נפשי הסדרן עם
חיוך של שותפות עם האיכר שלו. שולעם המשיך להיות בלחץ כאילו ישב על קוצים. הוא
הסתכל מסביב וראה רק עיניים של אנשים שהשלימו עם מצבם. שולעם הבין שהוא צריך לחכות
והתחיל ללכת הלוך חזור בתוך המסדרון תוך כדי לחישות לעצמו באופן לא מודע.
הרעש
המהדהד של האנשים שהיו באולם ההמתנה, נשמע יותר ויותר...לשולעם נראה היה שהזמן עומד
במקום, לא חשוב כמה מהר הוא יצעד. מההתרגשות ומההמתנה כל ראשו היה מיוזע והפיות
שעל הרקות, התרככו. הוא ניסה לסדר את מחשבותיו כדי שיוכל לספר בצורה מסודרת לשופט
את מהלך האירועים, אך ללא הצלחה. לאחר מכן, לאחר שראה את האיכר שנכנס, התקרב אל
הדלת עם מבט שמוכן לפצור, וגם התקרב אל הסדרן הקשוח אשר ענה לו בהרמת כתפיים, שלא ניתן
לעשות שום דבר. לרגע התבהרו מחשבותיו, הלך טיפה הצידה, גירד שטר של כסף שמנוני
באחד מכיסיו המוסתרים, והכניס אותו לידיו של הסדרן.
-
עוד טיפה של זמן, בוס...מגיע גם תורך כי אתה זקן ונראה עצוב, אמר
הסדרן, תוך כדי שמישש מאולף את נייר השטר.
סוף, סוף, שולעם הופיע בפני השופט, אדם רזה, צהבהב, ללא שפם עם שער
מלוקק, היושב ליד שולחן משרדי כשרגליו צצות ליד השולחן. נעליו בלטו מחוץ לשולחן
והיו מבריקות. בעמידה, ליד השולחן המשרדי, היה הרשם, שרירן ושחרחר כמו דוב...
השופט הסתכל אל שולעם במבט שואל...
-
אדון השופט באתי אליך כדי להתלונן שרימו והיכו אותי...ראה שאני מלא דם
והראש מסתובב לי...
-
ספר! אמר השופט בעזרת תנועה קלה של שפתיו, עם קול עייף ועם הורדת מבטו
אל התיק שלפניו.
שולעם, נרגש
מקולו של השופט ויותר מהמבטים המזלזלים קמעה של פקיד בית המשפט, התחיל לדבר מהר, ללא
הפסקה, ובקושי הצליח להסביר את קורות הבוקר...כאשר סיים, השופט שאל באותו הקול ובלי
להרים את עיניו מהתיק:
-
עדים יש לך?
-
עדים? פתח את עיניו שולעם. האם מצבי הגרוע אינו מספיק לשם עדות? צריך עדים?
-
כמובן... אחרת איך בית המשפט יוכל לדעת מי היכה אותך?
-
מאיפה אפשר לדעת? נדלק הזקן. בית המשפט יסתכל עלי ויוכל לדעת!
-
כן? ציין השופט המשועמם. אתה חושב שהנך היחידי שנמצא פה...זה מה שאתה חושב?
-
אני חטפתי מכות, אדוני השופט, ואי אפשר...
-
מה אי אפשר? אמר השופט תוך כדי שנהיה אדום מעצבים. ככה מחר אתה יכול ללכת
מכות עם מישהו, ולאחר מכן תבוא להתלונן שקיבלת מכות...החוק דורש עדים!
-
החוק?...זה חוק זה?...התפרץ שלעם מהעצבים שכבשו אותו. זאת אומרת שאדם שלוו
חייב שיהיו לידו תמיד עדים שבאים אחריו, כי החוק לא מגן עלינו מנותני המכות?
-
תשמע בן אדם, אתה עזוב אותנו מהתיאוריות שלך, כי אין לנו זמן לשיחות, אמר
השופט כשהחזיק את עצמו בקושי שלא להתפרץ.
-
או שאתה מביא עדים או שלא ואז לך מפה ואל תסבך אותנו!
-
איך אני אלך?...אני לא הולך!... אני רוצה צדק! צעק היהודי תוך כדי שהרגיש
שהאדמה מתפרקת לו תחת רגליו. זאת אומרת כאשר יש הטיה אין צדק, אדוני השופט!...אם הם
עורכי דין, יכולים להכות אנשים, ובית המשפט יתן להם גיבוי?
-
זהו, מספיק!...צא!...לחש השופט בקול צרוד ותוך כדי שקם על רגליו. זאת חוצפה!
-
איזו חוצפה?...למה לי לצאת?...אתה צריך לעשות לי צדק!...אבל אתה מחלק אותו
לפי פרצוף האדם!... זה...וזה...לא...
-
אדוני, פקיד בית המשפט, האיש הזה הפריע לבצוע תפקידי!...אני מכריז עליו
שהוא עצור!... אמר השופט, נרגע פתאום ונראה שוב במלאו הדרו. אני מבקש שיעשו לגביו צעדים
על מנת שיעמוד לרשותו של בית המשפט!
-
מה?...אותי?... צרח שולעם.
פרק 4:
ברגע
שהגיע למסדרון החשוך, שולעם חזר לעצמו ושאל בכאב את פקיד בית המשפט, אשר לקח אותו
ביד על מנת להעביר אותו לשוטר צבאי:
-
מה אני עשיתי, אדוני?...זאת אומרת אני...
-
אתה תראה עוד מעט! אמר הפקיד בזלזול. אתה תחנק מכל כך הרבה חוצפה!
באולם
ההמתנה הצפוף והרועש, מלא אנשים שאבדו את סבלנותם, פקיד בית המשפט לחץ על ידו של
שולעם חזק יותר, וצעק בגאווה מופגנת:
-
הי, שוטר צבאי!
הרעש המדהד
של הקולות נפסק לרגע, אנשים זזו הצידה בבהלה, ומאולם הישיבות נשמע קולו המנומס של
השוטר הצבאי:
-
נוכח!
-
הנה אתה, צעק פקיד בית המשפט בקול לוחמני, ותשים לב טוב. הוא
התקומם
נגד כבוד השופט.
בדיוק
אז, בדלת שפונה לרחוב, שדופה מרוב שמש, נכנס עורך הדין מיליצה דוגרו, עם תיק עבה
תחת בית השחי, ועם הליכה איטית כמו של איש מכובד ביותר. כששמע את המילים האחרונות
של פקיד בית המשפט, שאל בקיצור:
-
איזו התקוממות, יקירי!
-
תראה, היהודון הזה התחצף נגד הבוס שלי...
דוגרו
עצר והסתכל על שולעם, מבט ארוך, עם עיניים כמעט סגורות מההפתעה. שולעם רעד
מהברכיים. הכעס הבוער, נכבה בליבו. הפחד המשתק, הצהיב לו את הפנים...במבט שלו
הבהב צער ורגש נחיתות, שגרם לעורך הדין לסובב את הראש, תפס את ידו של פקיד בית
המשפט, והלך מהר אל משרדו של השופט. שולעם הוריד את מבטו, ללא תקווה. עכשיו הוא
הרגיש שכל הצער שבעולם נפל עליו...הוא גם הרגיש בתוך נשמתו מאד אשם, התפלא איך אדם
כמוהו, איש זקן ומתחשב, איבד את הראש עד כדי כך...אם לא היה ממהר כל כך עם מיליצה
דוגרו, לא היה קורה שום דבר...לפחות אם זה היה עוזר למשהו!...אבל יצאו לו מזה רק
מכות ובושות ורק אלוהים יודע מה עוד מחכה לו...
הוא לא
מבין איך הצליח להסתבך עם איש מכובד כמו מילצה דוגרו, אשר גם עכשיו יכול להציל
אותו מהתסבוכת אליה הוא נכנס, אם הוא יגיד כמה מילים במקום הנכון...וכל זאת עבור
כמה גרושים! כאילו מיליצה דוגרו הוא האיש שחושק בכסף האומללות שלו!... כי חבל על
הזמן, כאשר אלוהים רוצה להעניש אותך, אתה צריך לסחוב את הצרות שלך לבד...
-
עבור לכאן, לפינה, אמר לו השוטר הצבאי בקשיחות.
-
אני עובר, אדוני השוטר, איך לא אעבור, לחש שולעם במהירות ומבוייש, תוך
כדי שהוא נאנח הסתכל לתקרה. לאחר כרבע שעה, שולעם ראה שוב את מיליצה דוגרו ביחד
עם פקיד בית המשפט, ופתאום תקף אותו הפחד ביחד עם נצנוץ קטן של תקווה, בעיקר בגלל
ששניהם באו ישר אליו.
-
בוא תשמע בוס, אמר לו ברצינות גמורה פקיד בית המשפט, כבוד השופט הסכים
לסלוח לך הפעם, אפילו שהגיע לך לשבת בבית הסוהר על חוצפתך...יש לך גם מזל שהגיע
אדון מיליצה שגם בקש הקלה בשבילך, כי אחרת...שחרר אותו, שוטר צבאי, ושילך לעזאזל!
בהתחלה שולעם חשב שהוא לא שמע טוב, אבל כשפגש את מבטו של דוגרו, הוא
הבין, ועם עיניו מלאות בדמעות, הוא גמגם:
-
אדון מיליצה...שתחיה...שאלוהים יתן לך שפע של בריאות...יש לך לב
טוב...שאלוהים יתן...
-
השארת אותי בלי גז, שולעם, אמר עורך הדין וחייך בצורה מוזרה. לך מהר
ומדוד לי כמה קילוגרמים כי ביום א' הקרוב, אשלם לך בצורה אנושית ביותר...אבל בשום
מקרה שלא תשאיר אותי בלי גז לערב, כדי שבסופו של דבר לא אכעס עליך...
-
בטח, בטח, אדון מיליצה, אני לא אשאיר אותך בלי גז?... שתחיה ואלוהים
יתן לך...
רק סיים
את המילה האחרונה ויצא כמו כדור מתוך רובה אל הרחוב, רץ לקחת את מכלי הגז שלו, לא
הסתכל לא ימינה ולא שמאלה, וטס ישירות אל ביתו של עורך הדין, מיליצה דוגרו. כשנכנס
דרך השער, הזיעה כבר זרמה חופשית על הרקות שלו. מרוב שמחה הוא כבר לא הרגיש כלום,
רק שפתיו השרופים, מלמלו בשקט:
-
גז!...הגיע הגז...הגזזזזז!
-תרגם
וערך יוסי אבני-
-תרגם וערך יוסי אבני-
איזה סיפור ! כל הכבוד, יוסי, על תרגום משובח ועל הבאת הנושא לידיעתינו ! חשוב ביותר . תודה 👍
השבמחקאיזה סוף מדהים לסיפור הזה ! יופי של תרגום 😍 יישר כוח ותמשיך🎈👏🏻👏🏻👏🏻
השבמחקיפה מאוד יוסי! רק רציתי לדעת אם פופסקו זה אותו פןפסקו מהרוזנת מאריצה?:-)אבי
השבמחקתודה על תגובתכם אבל זה לא אותו פופסקו!
השבמחק